ככלל, מגיני זכויות האדם בישראל מתמודדים עם אלימות, איומים והפרת זכויותיהם
המדינה עצמה עוסקת בהסתה נגד לוחמי זכויות אדם ובהפללתם, תוך שימוש ברטוריקה
של בטחון לאומי ושל איום הטרור, בכדי להגביל את המעורבות האזרחית ולדכא
התנגדות. הסתה ממלכתית מעודדת גופים ואישים מחוץ לממשלה )כמו למשל הראפר
הצֶל, ארגונים כמו "להבה" ועוד(, שמשתמשים בשיטות אלימות בגלוי ובצורה הולכת
וגוברת. שיח השנאה כנגד פלסטינים ופעילי זכויות אדם יהודים שולט בתקשורת ובתודעה
הציבורית. נשים, למרות כוחן ואומץ לבן המופלאים, הן פגיעות במיוחד ונתפסות כטרף
קל. נשים פעילות )כמו גם קבוצות מגדריות אחרות וקהילת הלהט"ב( לעומת שאר
הפעילים, מתמודדות עם אתגרים ודיכוי ייחודיים, על בסיס מגדר. הטרדה מינית, איומים
באונס, אלימות גופנית ואיומים על חייהן הם שכיחים ביותר. כתוצאה מכך, כרוכה היום
פעילותן של אקטיביסטיות אלה בסיכונים ממשיים על חייהן, מה שעלול להשפיע על
נכונותן לקחת חלק בפעילות. תהליכים אלה מובילים להצטמצמותו של האקטיביזם
בחברה הישראלית בכלל, ולהגבלת השמעת קולן של נשים בשיח הציבורי
לדו"ח המלא
מדד הביטחון של נשים 